CRC
Search the site
 

Evaluating Risk

Rabbi Dovid Cohen
Administrative Rabbinical Coordinator of the cRc

December 2007

 

We are all aware of the Torah imperative to avoid even the smallest chance of danger regardless of the financial or physical cost or even if it involves the violation of a mitzvah.  Yet, we intuitively understand that the Torah allows us to drive in a car even though in 2006, 1.42 people died for every 100 million miles driven.1  An analysis of some of the rationales for why this is permitted will help us understand how Poskim evaluate other less obvious situations to decide whether the Torah wants us to ignore or avoid a specific risk. 

Note:    The goal of this article is to present some factors involved in this type of decision, and the article is not intended to serve as a source for a halachic ruling.  Rulings on these types of questions must be addressed by a Posek.

There appear to be a number of possible reasons to permit an act that appears to have some element of risk:

  1. Although the halacha requires that one be concerned with even a tiny chance of danger, there may be some risks that are so remote that we may ignore them even as they relate to sakanah.  An extreme example of this is that Chasam Sofer2 says that (as relates to pikuach nefesh) one need not be concerned about occurrences which happen once in a thousand years.  Chasam Sofer’s guideline is obviously meant as a hyperbole, and the exact level at which something is considered truly remote as relates to sakanah requires further clarification.
  2. In deciding whether an act meets the aforementioned criteria of being “too risky”, one must be careful to properly identify the “act”, as follows.  For example, while there is reason to believe that eating too much salt raises one’s blood pressure, eating too much pop leads to diabetes, and basking too much in the sun may lead to skin cancer, that doesn’t mean that it is forbidden to ever consume salt or sugar or walk outdoors.  In each of these cases, it is a dangerous “act” when one has more than a specific amount of the otherwise-safe item, and therefore one cannot classify salt as being dangerous and forbidden.3
  3. Even when the item is considered truly dangerous, the Gemara4 tells us that if people commonly ignore the danger inherent in a specific act (דשו ביה רבים ), others are permitted to follow suit and rely on Hashem’s protection.  At the same time, as people become more concerned with that particular danger, the previously-permitted act may become forbidden.  A full discussion of this principle, known as שומר פתאים ה' , is beyond the scope of this article,5 but the following words of Rav Shlomo Zalman Auerbach6 are instructive:

ולענין עיקר הדבר מה נקרא ספק פקוח נפש ומה לא, ועד איפה הוא הגבול, גם אנכי בעניי הסתפקתי טובא בזה, אלא שמצד הסברא נלענ"ד דכל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה כבורח מפני הסכנה הרי זה חשיב כספק פקוח נפש וקרינן ביה בכה"ג וחי בהם ולא שימות בהם, אבל אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה אין זה חשיב סכנה, קצת דוגמא לכך הרכבת [זריקת] אבעבועות לילדים, אע"ג דמצד הדין אפשר שצריכים באמת להזדרז ולעשותו בהקדם האפשרי אם הרופא אומר שכבר הגיע הזמן לעשותו, אך אעפ"כ אין רגילין כלל לעשותן בבהילות ובזריזות, ולפיכך אף אם באמת יש בזה קצת סכנה הו"ל כמ"ש חז"ל והאידנא שומר פתאים ד' וחלילה לחלל שבת עבור כך, משא"כ אם אחד נמצא במקום כזה שיודע ברור שאם לא ירכיב עכשיו את האבעבועות בשבת יצטרך לחכות ד' או ה' שנים, כיון דבזמן מרובה כזה ודאי נבהלים ומפחדים לשהות, אפשר דשפיר חשיב כפקוח נפש ודוחה שבת.
Tzitz Eliezer7 adds two other factors to consider:

  1. Binyan Tzion8 says that the stringency associated with sakanah only applies if the person is already ill or in some other situation which might lead to death, but doesn’t restrict a person from entering a situation where sakanah may develop in the future
  2. Shem Aryeh9 understands that one may do those things which are required for “normal living” and need not be concerned with the sakanah aspect.  It is noteworthy that within this opinion, Tzitz Eliezer cites a disagreement as to whether it is limited to people entering the situation for business purposes or if it applies to all people.10   

Summary

There are many experiences in life which carry with them a certain element of risk but are permitted according to Halacha.  Using the example of food, we determine whether a specific food is “safe” based on a number of factors – what the chances are that consuming the food will lead to danger, how much of the food must be consumed before reaching the dangerous level, and whether consumption of such foods is considered safe by the average consumer.  [Later Acharonim suggest two other factors that may play a role in this decision].  Clearly the answer to this question will be different depending on how much of the given food the person is considering eating, and on what is considered safe in the locale and times that the person lives in.

2 Responsa Chasam Sofer Y.D. 338.  His words are:
אבל האמת יורה דרכו כי זהו מקרה בעלמא ממקריים הרחוקים א' לאלף שנים שיקום אחרי נפלו וביטול נשימתו וימסור לבקיאים ואפילו מיעוטא דמיעוטא לא הוי כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה...ואינו נכנס בגדר חוששי' למיעוט בפקוח נפשות.
At first glance, one might think that the driving example given in the previous text qualifies for the literal words of Chasam Sofer because even if a person drove 500 miles a week, it would, on average, take him more than 2,800 years before he would be killed in a car accident, which appears to be more than “once in a thousand years”.  However, Chasam Sofer actually means to say that not even once in a thousand years does anyone on Earth give all appearances of being dead, and then actually turn out to be alive.  Accordingly, the appropriate statistic to compare to Chasam Sofer is that in 2006 there were ר"ל a total of 42,642 driving related fatalities in the USA, which means that more than 115 people were killed each day – which of course doesn’t qualify for the literal words of Chasam Sofer.  However, as noted in the coming text, Chasam Sofer is clearly overstating the cutoff level at which the safek sakanah is considered too common.

3 A possible exception to this rule would be addictive foods or practices (e.g. nicotine, narcotics, caffeine) where one incident may not be dangerous per se, but it might still be forbidden because of the tendency of people to become addicted to the point that they will be unable to prevent themselves from stopping.

4 Gemara, Shabbos 192b, Yevamos 12b, Avodah Zara 30b and elsewhere.

5 See Journal of Halacha and Contemporary Society XXXIII pages 57-70 for an article by this author on this topic.

6 Minchas Shlomo II:37.

7 Tzitz Eliezer XV:37; many of the same points are made by Shemiras Shabbos K’hilchaso Chapter 32 footnote 2 (who cites additional sources).

8 Binyan Tzion 137 (but see Achiezer I:23).  The relevant words in the teshuvah are:
...דאע"ג דכלל בידינו דאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ואין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב זה דוקא ביש ודאי סכנת נפש לפנינו כגון בנפל עליו הגל דאז חוששין אפילו למיעוטא דמיעוטא אבל בשעתה אין כאן פקוח נפש רק שיש לחוש לסכנה הבאה בזה אזלינן בתר רובא כמו לענין איסורא דאל"כ איך מותר לירד לים ולצאת למדבר שהם מהדברים שצריכין להודות על שנצולו ואיך מותר לכתחלה לכנוס לסכנה ולעבור על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם אע"כ כיון דבאותה שעה שהולך עדיין ליכא סכנה הולכין אחר הרוב.

9 Shem Aryeh Y.D. 27.  The relevant words in the teshuvah are:
ודע דאף בדברים שיש בהם סכנה מכל מקום בדבר שהוא ממנהגו של עולם ודרך הכרח אין לחוש, דהרי ארבעה צריכים להודות, וב' מהם הולכי מדברות והולכי ימים, הרי דאיכא בהם סכנה, ומכל מקום מותר לפרוש בספינה ולילך במדבר וכו', אלא ודאי דבדברים כאלו אשר הם לצורך העולם אין איסור כלל וכו', וכן בכל דבר שהוא לצורך העולם כמו לרדת למלחמה דהוי ודאי סכנה שרי ואף במלחמת הרשות, וכן אין איסור לאשה להזדקק לבעלה אע"ג דהלידה הוי סכנה אע"ג דאשה אינה מצווה בפריה ורביה וכן אפילו אם יש לה כמה בנים, דכל זה הוא דרכו ומנהגו של עולם לכן אין איסור וחשש משום סכנה וכו', אבל מה שהוא ממנהגו של עולם אין לחוש לסכנה.

10 Tzitz Eliezer cites Mabit (II:216) as permitting people to travel on roads where there is “normal” danger even for non-business purposes, as follows:
...לעולם כל הדרכים הם בחזקת סכנה וצריכים להודות לאל יתברך, כמו הולכי מדבריות, ואינו מעכב את הכפיה לעלות אלא באותם הימים שיש סכנה ידועה בדרכים, אבל כשכל הסוחרים אינם נמנעים מללכת בדרכים גם איש ואשתו יכולים לכוף זה את זה.
On the other hand, he cites Nodah B’Yehudah (Y.D. 10) as permitting the dangers of hunting only to those who do so for their livelihood, as follows:
...מי שהוא עני ועושה זו למחייתו לזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו ואמרו רז"ל מפני מה זה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה לא על שכרו כו', אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו ומתאות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה הרי זה עובר על ונשמרתם מאוד כו'.

 

 

HaRav Gedalia Dov Schwartz, Shlit"a
Rosh Beth Din

HaRav Yona Reiss, Shlit"a
Av Beth Din

 

Rabbi Sholem Fishbane
Kashruth Administrator

Rabbi Levi Mostofsky
Executive Director

© Copyright 2017 Chicago Rabbinical Council. All rights reserved.
Kashrus Alerts